האם יש רוחות רפאים? לא אילו הותיקות באירלנד וסקוטלנד, אלא החיות בנינו? התעוררתי שטופת זיעה. הרגע ראיתי אחת מסתובבת. היא בת דמותי . חזרתי בזמן ופגשתי אותה. השלט "ליכטשטיין ושות'" התנוסס על המבנה הטרומי הרחב. אין מקום לטעויות. הבחנתי בה מסתובבת בחניה ובחדרי הישיבות, עקבתי אחריה במסדרונות ובמשרדי הישן. פניה חיוורים כשלג, עיניה חלולות והיא אינה מוצאת את מקומה. הקירות סוגרים עליה והאויר דליל בריאותיה. הבטחתי לה שהכל ישתנה. זה רק עניין של זמן. היא הביטה בי באי אמון אך לרגע ניצת זיק של תקווה בעיניה. חזרתי הלילה למקום הפשע ונתתי לרוח הרפאים שלי רגע מנוחה. זו הפעם הראשונה שאני חוזרת לשם בשנתי. אולי מטורפת כאליזבט' גרמה לי לשוב לשם. דארסי אינו יודע דבר על ההשפלה והביזוי היומיומי שהיו מנת חלקי ושגרת יומי. ניגבתי את מצחי וניסיתי להסדיר נשימותי.
מי לא היה שם? עשרות אנשים באו לחבק אותי, אבל אני רוח. רוצה לדבר איתם אך בת קול אינה בוקעת מגרוני. אני רוח, הסברתי ואיש לא שמע " את נראית מדהים, מתגעגעים, כל הזמן מדברים עליך, חסרה בטרוף ". בוס חדש נעמד מולי. זה לא ליכטשטיין. לפתע הוא הופך לאישה. האישה נראית כאליזבט' והיא צוחקת צחוק היסטרי. " עכשו אני הבוסית שלך. עוד לא ראית כלום" .היא הביטה מעלי. "ההווה אשליה, העתיד שלך בידי". ליבי דפק במהירות הקול. זיעה. אולי זה התקף לב? אין ברירה, אספר לדארסי. אפתח לו צוהר לשנים הללו. החבטות והזלזול היו מנת חלקי היומית ואני לא עניתי. הייתי רוח. הבטחתי לרוח הרפאים שלי שינוי. האישה הזו מטורפת, כמו ליכטשטיין. אסור לשתוק יותר. אספר לדארסי. תשומת ליבו נתונה הערב לאישתו החולה אך חוש שישי מתרה בי, סכנה בפתח. אליזבט' משחרת רעה אך ההסטוריה לא תחזור על עצמה. עכשיו אני פועלת. אני לא רוח.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה