" סוף סוף מולי". פסקה לתחילתו של שבוע טוב.
" אתה נראה
נפלא" . "באמת? לא מפריע לך שכבר כמעט אין שערות"?
"מה אתה מדבר,
יש לך בלורית בדיוק כמו פעם. עדין בלונד. והעיניים טורקיז בוהק. דבר לא השתנה".
"בבלונד נזרק שיבה".
"העטים מזהב
בכיס. בדיוק כפי שזכרתי".
"ילדונת, העניין
הוא שאת לא השתנית. את אותה רויתקל'ה שראיתי בפעם האחרונה בגיל 20. זה היה חודש
אחרי היומולדת שלך, אם אני לא טועה".
"אתה לא טועה
אבא. אבל למה דווקא עכשיו? למה עכשיו אחרי כל כך הרבה שנים?".
" אין לי מושג.
גם אני חיפשתי אותך".
"20 שנה אני
מבקשת לחלום עליך ולא הגעת אפילו פעם אחת .גם כשהודיעו לי שיש לי שלישיה בבטן
וצריך להשאיר רק שניים. רציתי שתחזק אותי וגם אז לא באת".
"הנה תמונות של
הנכדים שלך. שירה ואיתמר. איתמר, הא? ברור.. ושירה על שם שיינדל סבתך ושטירל, סבתא
של תמי".
"תמי",
לחש. "הכול את זוכרת, אמר בהתרגשות. אייך לא זכיתי לכל זה. נשארתם לבד, בלעדיי".
"יש לי עדין חלק
מהבגדים שלך, ועשינו עבודת שורשים כך שהילדים יודעים עליך הכול. ביקרנו במשרד שלך
ואחיך היה פה לבר המצווה.
אבא, דמעה? מה
, מאושר? אבל מעולם לא בכית, חוץ מהפעם ההיא שנחתת באמריקה אחרי שלא היית שם 15
שנה".
"נכון , כשהייתי בחיים מעולם לא בכיתי. רק שאמי נפטרה אבל זה היה לפני שנולדת.
ותמי? מה אתה"?
"היא פה. תמיד
לצידי, הסבתא המדהימה בעולם".
ו..נשארה לבד?",
שאל עם אותה הרמת גבה. אותו חיוך מצודד.
"כן אבא. מעולם לא רצתה מישהו אחר. עד היום
רואה רק אותך כבעלה. החיוך השרמנטי שלך לא השתנה".
אני מרגישה שעוד מעט
אתעורר. "אל תלך. עוד קצת. אתה מבטיח שזו לא הפעם האחרונה. חיכיתי 20 שנה.
היו ימים שכעסתי עליך שנטשת אותי. שנים איומות.
אתה זוכר אייך רקדנו
בחתונות פסה- דובלה. אתה ותמי הייתם מלכי הרחבה. בתור ילדה קטנה אני זוכרת את זה.
כמו היום. הייתם שני נסיכים".
אבא שלי, סוף סוף עמד
מולי והזמן אצלו עמד מלכת. איזה לילה.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה