ואז הגעת מאת ג'ניפר ויינר

2011

הוצאת מודן, 2013

מאנגלית דורית בריל- פולק

ארבע נשים, ארבעה חיפושים אחר אהבה ואושר באור אוהד וייחודי 

המוכיחים שקשר, חברות ואחווה ביניהן יכולים לגבור על כל הקשיים.

חייהן נשזרים באופן לא צפוי ברומן רב המכר של ג'ניפר ויינר.

ארבע נשים. לכל אחת יש בעיה:

ג'ולס, בוגרת פרינסטון צריכה כסף להציל את אביה מהתמכרות לשתייה וסמים. אב שהיה מורה מכובד.

אנני בארו, עקרת בית, נשואה עם שני ילדים מפנסילבניה, נאבקת להישרדות כלכלית.

אינדיה בישופ רוצה ילד מבעלה הטרי אך המבוגר והמאוד עשיר, אך ביתו החורגת בטינה רואה את הדברים בציניות וספקנות ומוציאה שלדים מעברה באופן לא צפוי.

בטינה, בוגרת מכללת ואסאר, היא הבת העשירה. יש לה שני אחים אך רק היא מאוד לא מרוצה מהשידוך עם אינדיה. חולמת בסתר שאמה, שעזבה את אביה ועברה לגור באשראם במקסיקו עם חבר, עוד תשוב והם יחזור להיות "המשפחה המאושרת של ילדותה.

לכל אחת מהם יש סיפור אהבה. החברות והקשר הנטווה ביניהם הם החשובים יותר בספר מצוין זה.

הדמויות  של ג'ניפר ויינר מקרינות איכות רגישה, חברותית, מקניטה וידידותית שאנו חשים שהסופרת יכולה להיות חברתנו הטובה ביותר. כל ספר אצלה רב מכר ברשימת הטיימס וגילו לי שהיא מלכת הטוויטר.

ואז הגעת סובב סביב נושאים מהאינטימיים והמדוברים של זמננו:

תרומת ביצית ואם פונדקאית.  

הספר מסופר מארבע זוויות שונות, ארבע נשים שונות אך ממשיך ברצף כרונולוגי.

הראשונה, ג'ולס, בוגרת פרינסטון מגיעה ממשפחה הרוסה. אינה מכירה ביופייה המרהיב וכיצד הוא מושך גברים ומעצבן מאוד נשים. צייד של מרפאת פוריות מתעניין בגופה אך לא בדרך הרגילה.

אחת הדמויות המרתקות ביותר היא הדמות השנייה, אנני בורו, שבוחרת להיות אם פונדקאית בגיל 24 כשהיא כבר נשואה לאהוב נעוריה מהתיכון העובד בביטחון בשדה התעופה. יש לה שני ילדים ומעולם לא הלכה לקולג'.

הדמות המפתיעה ביותר היא אינדיה בישופ, האישה הרוצה תינוק. אשת יחסי צבור ממנהטן המחפשת כל חייה להתעשר וכל דבר בה הוא זיוף: האף, השם, צבע השיער וגודל החזיה. זו שזכתה בגבר עשיר לאחר מאמץ לא קטן ושנים של תלאות מקבלת אצל ויינר יותר אהדה וסימפתיה מאשר שיפוט לרעה.

האם יש כאן רומנטיקה? כן ולא. כל אחת מהנשים מוצאת אהבה אך החברות היא הנושא המרכזי. נשים ההופכות ה"פיה הטובה" אחת של השנייה, ה" נדבן המסתורי", עם כסף, השראה, אהבה, לימוד ואפילו עם יוקרה.

ויינר טווה רשת של סיפורים הנשזרים אחד בשני לעלילה אחת שלמה. לנשים לכאורה אין שום דבר במשותף אך לבסוף נקשרות בקשר אחד גדול, התינוקת. כשהדרמה מגיעה לפיצוץ הגדול, לשמחה לעצב ושוב לשמחה , "ואז הגעת" מטפל היטב בנושא המשפחה והקשרים שבתוכה.

ג'ולס תורמת ביציות כדי להציל את אביה. היא חושבת שלא תחשוב על זה יותר, שמיניאטורה שלה תסתובב בעולם, אך לפעמים דלת סגורה נפתחת. ג'ולס מוצאת אהבה במקום לא צפוי שהחל כניסוי מדעי... לא אגלה מראש.. המאבק שלה בהתמכרות של אביה ריאליסטי ונוגע ללב.

אנני מתקשה לראות את בעלה אך בקושי משלם את החשבונות בשכרו הנמוך. היא אינה צופה שלאחר שתהפוך לאם פונדקאית, גם כשליחות וגם כאמצעי לתרום למשפחתה, היא תסבול כתף קרה, קרירות, זלזול אפילו אכזריות ממשפחתה, בעלה ומשפחת בעלה. המעשה שלה היה אצילי, ישר והסיפור שלה בהחלט מעורר מחשבות.  

בטינה העשירה, ביתו של מרכוס קרופט, מצליחה וצעירה הרגילה ששמה פותח לה דלתות. היא עובדת קשה כמעריכה בבית תערוכות פומביות כדי להוכיח שהיא אכן גם עובדת טובה. היא אינה מצליחה להתגבר על העזיבה של אמה. היא גם אינה מאמינה באהבה של אינדיה לאביה ובטוחה שהיא אתו רק עבור כספו. היא שוכרת בלש פרטי שמגלה את ההיסטוריה של אינדיה, אך מה היא תעשה עם כל המידע הזה כשאביה ואינדיה מבשרים לה שהם רוצים תינוק? בטינה טיפוס נוקשה, חטטנית ולא מאושרת כרונית, המצליחה להתרכך ואפילו היא, עם חצאיות הפליסה, הצווארון הגבוה והפנינים, מוצאת את הגבר שלה במקום לא צפוי ועושה צעד עצום לאושר.

אינדיה היא קצת אניגמה. אט, אט אנו לומדים את סיפורה. ויינר מקלפת במיומנות את העוני והאם שנטשה אבל עד הסוף אני לא בטוחה האם היא באמת אהבה את מרכוס? האם הוא היה רק כרטיס זהב לחיים נוחים? הרגשתי שעד הסוף אני לא ממש מכירה אותה. מכיוון שאני רומנטיקנית חסרת תקנה אני רוצה להאמין שהיא אכן, בניגוד לתכניותיה, התאהבה בו, כפי שהיא מעידה.

הספר קצבי, דינמי, הדמויות מרתקות כי הן נוגעות ללב ואמיתיות.

נוגע בנישואין מעורבים בין לבנה לשחור ויחסים בין שתי נשים ההולכים הרבה מעבר ל"ספרות למשרתות".

עושר אינו ערובה למשפחה מושלמת. יש לנו אימא ענייה שילדה מוקדם מדי , מבטיחה הבטחות  ונוטשת את בתה ואימא עשירה הנוטשת את משפחתה לאשראם במקסיקו כדי לעשות יוגה עם חבר כדח "לחיות את החיים האמיתיים" כשהיא מריחה כמו ונילה פאצ'יולי.

ספר נפלא ומומלץ. רגיש, נוגע ללב עם הומור שנון האופייניים 

לאחת הסופרות האהובות עלי.

רוחות רפאים

פרק 22 ?

האם יש רוחות רפאים? לא אילו הותיקות  באירלנד וסקוטלנד, אלא החיות בנינו? התעוררתי שטופת זיעה. הרגע ראיתי אחת מסתובבת. היא בת דמותי . חזרתי בזמן ופגשתי אותה. השלט "ליכטשטיין ושות'" התנוסס על המבנה הטרומי הרחב.  אין מקום לטעויות. הבחנתי בה מסתובבת בחניה ובחדרי הישיבות, עקבתי אחריה במסדרונות ובמשרדי הישן. פניה חיוורים כשלג, עיניה חלולות והיא אינה מוצאת את מקומה. הקירות סוגרים עליה והאויר דליל בריאותיה. הבטחתי לה שהכל ישתנה. זה רק עניין של זמן. היא הביטה בי באי אמון אך לרגע ניצת זיק של תקווה בעיניה. חזרתי הלילה למקום הפשע ונתתי לרוח הרפאים שלי רגע מנוחה. זו הפעם הראשונה שאני חוזרת לשם בשנתי.  אולי מטורפת כאליזבט' גרמה לי לשוב לשם. דארסי אינו יודע דבר על ההשפלה והביזוי היומיומי שהיו מנת חלקי ושגרת יומי. ניגבתי את מצחי וניסיתי להסדיר נשימותי.
מי לא היה שם? עשרות אנשים באו לחבק אותי, אבל אני רוח.  רוצה לדבר איתם אך בת קול אינה בוקעת מגרוני. אני רוח, הסברתי ואיש לא שמע " את נראית מדהים, מתגעגעים, כל הזמן מדברים עליך, חסרה בטרוף ".  בוס חדש נעמד מולי. זה לא ליכטשטיין. לפתע הוא הופך לאישה. האישה נראית כאליזבט' והיא צוחקת צחוק היסטרי. " עכשו אני הבוסית שלך. עוד לא ראית כלום" .היא הביטה מעלי.  "ההווה אשליה, העתיד שלך בידי". ליבי דפק במהירות הקול. זיעה. אולי זה התקף לב? אין ברירה, אספר  לדארסי. אפתח לו צוהר לשנים הללו. החבטות והזלזול היו מנת חלקי היומית ואני לא עניתי. הייתי רוח. הבטחתי לרוח הרפאים שלי שינוי. האישה הזו מטורפת, כמו ליכטשטיין. אסור לשתוק יותר. אספר לדארסי. תשומת  ליבו נתונה הערב לאישתו החולה אך חוש שישי מתרה בי, סכנה בפתח. אליזבט' משחרת רעה אך ההסטוריה לא תחזור על עצמה. עכשיו אני פועלת. אני לא רוח.

מחלת האבנים, מילנה אגוס. להתאהב באהבה.

Mal di pietre, Agus, Milena: תרגום מאיטלקית מרים שוסטרמן

מחלת האבנים , מילנה אגוס. הספריה החדשה / כתר ספרים 2009 (2006). 

הספר "מחלת האבנים" הוא סאגה משפחתית על שלשה דורות באי סרדיניה. אין שמות בסיפור והדמויות מוצגות על פי שיוכם המשפחתי. המספרת היא הנכדה החושפת את חייהם של סבתה וסבה. לאורך הספר מתווספים קורותיהם של אביה ואמה, דודנים וסבתא-רבתה.

דמותה המעניינת והמסתורית של סבתה נגלית כבר בפסקת הפתיחה: על אף יופייה הלא-רגיל, שדיה המלאים ושערה השחור המהפנט, היא מוצאת עצמה בגיל 33 לא נשואה. 

הסיבה לכך היא ששיגעון האהבה של האישה נתפס בכפר הקטן בסרדיניה של שנות ה-40 כטירוף. התאהבותה בכל מי שחייך אליה והציפייה חסרת-הרחמים לחיזוריו מטריפים את דעתה. להוריה ברור כי לעולם לא תינשא ואמה מכה אותה ללא הרף כעונש על הקלון שהיא מטילה על המשפחה.
האישה נשארת עם בעלה ומגדלת את בנה ולאחר-מכן, כשבנה הופך מוזיקאי בינלאומי, גם את נכדתה, אך לבה יוצא כל העת אל אותו ניצול שפגשה ולא שבה לראותו. הנכדה המספרת פורשת את סיפורי אי-אהבתה ואהבתה של סבתהּ שנגלו לה בשיחותיהן וכפי שנקראו במחברת השחורה בה העזה הסבתא לכתוב את הדברים הכמוסים ביותר.
הסופרת מתעתעת בקוראים כפי שעושה דמותה של הסבתא. התפנית בסופו של הספר מזמנת קריאה מחודשת ומפוקחת אך מלאת סערות ורצופת מכשולים. הכתיבה הפיוטית והתמציתית תורמת רבות לדמותה הטעונה של הסבתא וההזדהות עמה מכל הלב.
על-אף שהסיפור עוסק בשלושה דורות, הספר מינימליסטי אך מכיל חוויות שיכולות לספק רומן עב כרס. הקטעים הקצרים מהם מורכב הספר מדגישים את חשיבותם. הרקע והמלחמה קיימים אך ורק בהקשר לסבתא ועלילת חייה.

התיאורים הנפלאים של הריחות והטעמים של סרדיניה כאשר מנגד עומדת תאוות-הבשר והחולי הדורסני מהווים מכונת זמן והקורא נשאב ומהופנט.

הסבתא כותבת כל חייה בסתר, מפחד שמא יחשבו אותה למשוגעת. רק לניצול היא מראה את כתביה, והוא מבקש אותה לא לחדול לדמיין, לא להאמין למי שאומר לה שהיא משוגעת, ולהמשיך לכתוב. אבל ברגע שהיא זוכה במה שתמיד חסר לה, היא מוותרת על הכתיבה – כי עכשיו כבר יש הרבה דברים אחרים בחייה, עכשיו "היא צריכה להתחיל לחיות" – והכתיבה שמילאה את החלל החסר כבר לא נחוצה.

הסבתא מאוהבת באהבה ובעיניה האהבה  אינה רק הדבר היפה ביותר, אלא הדבר היחיד שבשבילו שווה לחיות, "הדבר העיקרי" שבלעדיו אין חיים, ובלעדיו גם חיים חדשים לא יכולים להתרקם. שירי האהבה הלוהטים שהיא כותבת למחזריה מבריחים אותם. כתיבתה ולהט רגשותיה, שלפעמים אכן מביאים אותה לידי מעשי טירוף, מכתירים אותה בכינוי 'משוגעת', ובשלב מסוים הוריה אף שוקלים לאשפז אותה בבית חולים לחולי נפש.

"בימי ראשון, היתה הולכת (הסבתא) לכנסייה לשאול את אלוהים למה, למה הוא כל-כך לא צודק ומונע ממנה להכיר את האהבה, שהיא הדבר הכי יפה, היחיד ששווה את המאמץ לחיות".

החיפוש הסיזיפי אחר האהבה לא נפסק גם כאשר היא מתחתנת עם פליט מלחמה אשר נושא אותה לאישה מתוך חובה למשפחתה שאירחה אותו. הסבתא נישאת בגיל מאוחר – אחרי שלושים – לפליט מלחמה שאיבד את כל משפחתו ורכושו בהפגזה על קליארי, בירת סרדיניה, והתארח בבית הוריה. הם לא נישאים מאהבה, ובגלל מחלת האבנים (בכליות) שלה – גם לא מצליחים להביא ילדים לעולם.

היא נשלחת ליבשת האיטלקית להתרפא במרחצאות, שם היא פוגשת שם את הניצול, המכונה כך לאורך כל הרומן, שהיה חייל בחיל הים ואיבד את אחת מרגליו במלחמה. הוא נשוי ואב לילדה.  הניצול, יהפוך לאהבת-חייה בן רגע. הארעיות של המפגש מצמררת בעצמתה ובהשלכותיה על נפשה של האישה. האינטימיות לה היא זוכה אתו והפגנת הרגשות שאינה חווה מבעלה משפיעים עליה עמוקות. הם מתאהבים, אבל הקשר ביניהם ניתק לאחר שובם ממרחצאות המרפא. תשעה חודשים לאחר מכן היא יולדת. לימים יהפוך בנה, הרבה בזכות מאמציה, לפסנתרן בינלאומי מצליח. הוא יישא לאישה חלילנית – בתה של גברת ליה, בת עשירים מרירה ונרגנת – שתאהב אותו למרות מוזרויותיו ותקדיש לו את כל כולה. 

האהבה בספר היא כמו ים סוער, המניע את הגיבורה על גליו ומטלטל את נפשה ובה בעת, גם את נפשנו. קיומה וחסרונה החשובים מכל. הסבתא מבקשת מאלוהים שיהרוג אותה, אם אינו רוצה שתכיר את האהבה. היא תוהה איך ייתכן שאי אפשר לגרום לאהבה לבוא, אף שהיא הדבר הכי חשוב. היא כמהה אל האהבה עד כדי כך שאינה מסוגלת לשמוח במה שיש לה. היא מגשימה את כמיהתה כביכול רק לרגע, רגע שמשנה את חייה ומזין אותם עד יום מותה, שאז מתגלה ההפתעה על האהבה האמיתית. 

השפיע עלי עמוקות הקשר בין הסבתא לבנה בו השקיעה את מיטב מרצה, כוחה ואהבתה. היא הפכה עצמה למשרתת בסתר בכדי לממן לימודי הפסנתר ובזכותה הפך למוזיקאי בינלאומי. בזכותה מצא לימים את אהבת חייו, אשתו החלילנית אך לאורך ילדותו הקשר שלו עמה היה די קריר והוא העדיף את חברתו של בעלה, אביו. אתה דבר קצרות ועם אביו שוחח ארוכות. היא זו שלא יכלה לשמוע את נגינתו בקונצרטים מרוב התרגשות. היא לא נכנסה לצילום ביום הולדתו כי בכתה מרוב התרגשות ואני מודה שבכיתי עמה. הנכדה המספרת, לעומת זאת, נקשרה אליה בעבותות וגדלה אצלה כאילו היא אמה ובכך, אני מרגישה, שהסבתא קבלה בעצם פיצוי מהיקום.

קראתי את הספר בנשימה עצורה, בלי להניח אותו מהיד והתאהבתי בסבתא עוד יותר בקריאה שנייה ואף שלישית בהם נקודות המבט שונות לחלוטין.

בספר לרוב הדמויות אין שם אלא רק שייכות משפחתית. אפשר לראות זאת כמיצג את חוסר האינטימיות בין הדמויות או לחלופין כסיפור אוניברסלי שיכול לקרות בכל זמן ומקום. הנושא פתוח לפרשנות.

אהבתי שהסבתא אומרת שבמשא ומתן עם אלוהים היא תתנצל בפניו על השמלה שהסבא קנה לה ונהרסה במילאנו כשחיפשה את הניצול, על התה שהביאה לו למיטה על הרצפה ככלב בראשית דרכם ועוד עוד...אז את מי אהבה?

"... כשהבינה סבתא שהיא כבר זקנה, אמרה לי שהיא פוחדת למות. לא בגלל המוות כשלעצמו, שהוא מן הסתם כמו ללכת לישון או לצאת למסע, אלא משום שהיא יודעת שאלוהים נעלב ממנה, כי הוא נתן לה הרבה דברים יפים בעולם הזה, והיא לא הצליחה להיות מאושרת, ועל כך אין סיכוי שאלוהים סלח לה... אבל היא עוד תתווכח עם אלוהים לפני שתלך לגיהינום. היא תסב את תשומת לבו לעובדה שאם הוא, נותן המחשבות, בורא בן אדם באופן מסוים, הוא לא יכול אחר כך לדרוש שיתנהג כאילו אינו הוא."

***

'מחלת האבנים' של מילנה אגוס נחשב ל"מאורע הספרותי של השנה באיטליה" (2007), ריגש את המבקרים והקוראים בצרפת, שבה נמכרו ממנו תוך שבועיים כ-50,000 עותקים, וזכה בשישה פרסים ספרותיים יוקרתיים, כולל "פרס אלזה מורנטה". מכירותיו באירופה עברו את החצי-מיליון, ובמגזין של ה'קוֹרִיאֶרֶה דֶלָה סֶרָה' נכתב על המחברת: "התואר של הסופרת האיטלקייה הגדולה ביותר פנוי ברגע זה, וזו הזדמנות להעניקו לאגוס".

אגוס נולדה בגנואה, להורים ילידי סרדיניה, והיום היא חיה בקָלִיאָרי. 'מחלת האבנים' הוא הרומאן השני שלה. הראשון והשלישי אף הם יראו אור בעברית בשיתוף-פעולה של הספריה החדשה וכתר ספרים.

 הספר נקרא במסגרת מועדון קריאה, פתח תקווה.

"אור בוקר ראשון", נפש נשית במוחו של גבר. מאת פאביו וולו.

אור בוקר ראשון
פאביו וולו. 2012.

מאיטלקית: מונה גודאר. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 2015.

"הספר אור בוקר ראשון" מחולק לשניים.  לרגעים שהוא ספר־ יומן, המגולל את מחשבותיה הכמוסות של הגיבורה, הלנה, ולעיתים הלנה פונה אלינו, הקוראים, ישירות ומספרת לנו את קורותיה. היומן וה'עכשיו' אט אט מתאחדים.  המחבר, פאביו וולו, מצליח לשמור על מתח סביב שאלת גורל היחסים בין הלנה לבין בעלה, פאולו  ולאן פניה מועדות.

הלנה חיה במלאנו יחד עם פאולו ואין להם ילדים. שניהם עובדים ומרוויחים יפה, אבל מנהלים אורח חיים משמים למדי. מדי פעם בפעם הם יוצאים לחופשה משותפת, ובשבתות הם הולכים לפעמים לאכול ארוחת צהריים בבית אמו של פאולו. הלנה שונאת את הארוחות הללו, שבהן מעירה לה חמותה הערות גועליות. הם פוגשים שם את אחיו הגדול של פאולו, רווק שבשום אופן אינו חפץ ביחסים קבועים עם בת זוג אחת ויחידה. האח מעיר הערות אירוניות, מורד בשתלטנותה חסר המעצורים של אמו ולא מוכן להתפשר על חיים משעממים וצייתניים כמו אלה של אחיו וגיסתו. האם היא מהסוג שקונה תחתונים דרך קבע לילדיה הבוגרים ולא חוסכת בהערות קנטרניות.

הלנה לא מרוצה מחייה, ומקריבה עצמה כדי ליצור מחויבות ושביעות רצון מצד בעלה. היא ניסתה פעמים רבות להסב את תשומת לבו של פאולו אליה, אבל הוא שקוע בשלו. דומה שחייהם מתנהלים זה לצד זה: אם הלנה מנסה לשתף את פאולו במה שעובר עליה בעבודה, לדוגמה, היא מיד נהדפת בסיפורים מצדו, שמגלים שאין לו שום עניין בדבריה. הוא אינו מקשיב לה, אלא מעדיף להשמיע את קולו. היום שלו תמיד יותר קשה. חיי המין שלהם הולכים ודועכים. לאט לאט מתפתח בהלנה ריק רגשי שמשתוקק להתרחשויות אך היא אינה יוזמת אותם. הם רדומים. 

באחד הימים במסגרת העבודה היא פוגשת גבר יפה תואר. הוא יוזם קשר ואחרי כמה היסוסים מצדה נוצר ביניהם קשר מיני עז, שהולך ומתחזק. נראה כאילו בקשר הזה היא מנסה לפצות את עצמה על שנות הבדידות והאכזבה לצד פאולו המשעמם. התיאורים בספר במפגשים ביניהם הולכים ומתפתחים , משכנעים וארוטיים.  כשהלנה שבה הביתה היא מסרבת לדבר עם פאולו, לשמוע אותו, ומובן שהיא גם לא חולקת אתו את חוויותיה   אותן היא חולקת ביומן.

הלנה והגבר שפגשה (שמו לא נזכר אפילו) עוסקים אך ורק במין. הם לא יוצאים לבלות ביחד, יש ביניהם שיחות מאוד מינימליות, שבהן מבהיר הגבר שאין לו עניין ביחסים משמעותיים. הם לא מאוהבים, הם לא מתכננים עתיד משותף, אפילו לא בטווח הקצר מאוד. בעלה של הלנה הוא תעודת הביטוח שלהם מפני מחויבות, אלא שגם תעודות ביטוח עלולות להוכיח את עצמן כבלתי יעילות.

לאחר השלב הראשון של פעילות מינית מספקת מתחילה האידיליה הזאת להתפוגג, בעיקר משום שרגשותיה של הלנה, כצפוי,  מתעוררים והיא חשה שהיא רוצה בהתפתחות של הקשר. אבל בן זוגה מתגלה במידה רבה מאוד כאדם הדומה בעצם לבעלה: הוא אמנם בעל חשק מיני מפותח יותר, אבל עולמו הרגשי, ובעיקר, כך נראה, בכל הנוגע ליחסיו עם הלנה, נותר מוגבל למין ולמין בלבד. לתסכול הזה מצטרפת העובדה שהלנה מוצאת בחדר האמבטיה שלו תיק איפור ששייך לאשה אחרת. היא לא מעיזה לשאול אותו של התיק ןזרע הקנאה מתחיל לחלחל. תיאור האופן שבו הגיבורה מביאה על עצמה במעשיה את מה שהיא יראה ממנו יותר מכל הוא משיאיו היפים של הספר, כך גם רגעי השיא בהתמודדות מול בעלה.

מה יהא על הלנה ועל מערכות היחסים שהיא מנהלת? האם היחסים מחוץ לנישואים יעוררו את הקשר בינה לבין בעלה? ואולי לוולו יש מסר אמיתי, שנוגע לזהותה של אישה ולמקומה בעולם הזה במנותק מיחסיה עם גברים? התשובות לשאלות הללו נמצאות בספר, אבל מאחר שציר המתח של העלילה נבנה סביבן, אשאיר אתכם לגלות בעצמכם.

הספר מסופר בגוף ראשון מנפשה של אישה אך הסופר שמנסה להשמיע את קולה הוא גבר. האם הוא מצליח לפענח את הנפש הנשית, האם הוא משקף הלך רוח נשי וקול נשי ולא רק קול גברי שכתוב בלשון נקבה? זו שאלה פתוחה שנתונה להרבה חוות דעת ואינטרפרטציות. חשתי בחוסר עקביות. לעתים השתכנתי ולעתים שמעתי קול גבר מאחורי הדברים. אך הבחירה של וולו היא בחירה נכונה, ולו רק מנקודת המבט המסחרית: גבר שמנסה להשמיע קול של אישה הוא תמיד להיט בעצם העניין שהוא יוצר סביבו, וכזה כנראה הוא גם "אור בוקר ראשון".  

מעניין שהגיבורה שלנו מנסה למצוא את כוחה וקולה דרך קשרים עם גבר אך, מבלי לקלקל לקוראים, מוצאת את הכוח הפנימי שלה גם בתוכה מבלי תלות בו. 

ספריו של וולו הם רבי מכר לא רק באיטליה אלא בכל העולם, וחלקם עובדו לתסריטים שנהפכו לסרטים וגם הם זכו להצלחה. 

הספר עטוף בעטיפה מסקרנת, והוא כתוב בחן רב, שלא לומר, בחן איטלקי רב, וחוש ההומור לא נפקד. אהבתי את האחווה והידידות הנשית עם חברתה הטובה קרלה את הנאומים על הריבות המגעילות של אמו של פאולו ואת הביטחון שאט אט מפתחת הלנה שמשפיע על התנהלותה בעבודה. 

אפרופו עבודה.. הציטוט שנשאר עמי אינו לקוח מהעלילה המרכזית אלא למול קולגה טרחן הרומז לה לאורך תקופה שאת מקומה המרכזי והפרויקטים שהיא מקבלת בעבודה הם כי שכבה עם מישהו ולא בזכות כישוריה:

"זה לא איום, זו הבטחה. אני מבינה שקל לך יותר לקבל את זה שהבוס נותן לי פרויקטים כי שכבתי אתו ולא בגלל שאני מוכשרת. רק גבר מטומטם כמוך יכול לחשוב ששכבתי עם מישהו כדי לעבוד. ביום שאני אחליט לפתוח את הרגליים שלי מתוך אינטרס, תאמין לי , אני אעשה את זה כדי להיות בבית ולא כדי לקום בשבע בבוקר"...

אלמותי!

Prime Luci del Mattino/ Fabio Volo

נוסעת מעבר לזמן. נוסעת מעבר לאוקיינוס, (1,2 VOYAGER ), דיאנה גבלדון.

הוצאה ראשונה 1994. ספר שלישי ( מחולק לשניים)מתוך סדרה של שמונה.

תרגום: ברוך גפן. הוצאת כנרת, 2015

מיועד למכורים לקלייר רנדל וג'יימי פרייזר בנכריה ובשפירית בענבר.

במשך עשרים שנה, חשבה קלייר רנדל שאהוב ליבה ג'יימי פרייזר, אותו השאירה בקרב קולודן בסקוטלנד של המאה ה -18 לא שרד את הקרב.

לאחר מחקר מעמיק ועזרה של ביתה וידיד בשם רוג'ר וייקפילד, גילתה שג'יימי נותר בחיים.  קלייר  מחליטה החלטה דרמטית וקורעת לב לעזוב את ביתה בת ה 20, בריאנה ולחזור למאה ה 18 בכדי להתאחד עם ג'יימי  בעלה, אבי ביתה, מחדש.

קלייר שהייתה אחות קרבית בזמן מלחמת העולם  הפכה לרופאה מנתחת. ביתם מעודדת אותה לחזור לממש את אהבתה ולחזור לאביה למרות הסיכון שהן לעולם לא תתראינה יותר.

לאחר סצנה מצחיקה במיוחד בחנות בגדים תקופתית, קלייר עושה פעמיה לקרייג נה דאן ולג'יימי , הלוחם הסקוטי ,החי תחת זהויות שונות כסוחר, מדפיס ומבריח באדינבורג, העושה עסקים גם עם בית הבושת המקומי.

אייך אם עוזבת את ביתה היחידה לפגוש משהו שאהבה שחי 200 שנה אחורה בזמן? הלב מתכווץ והתקווה הנסתרת היא שיום אחד יתראו.

האיחוד מחדש לאחר 20 שנה מלא תשוקה. בפגישה הראשונה הוא מתעלף.. חלק מהמפגשים עם חברים וקרובים שחשבו שהיא מתה מזה 20 שנה מצחיקים עד דמעות וחלקם מרגשים.  החזרה לתנאים של המאה ה 18 ללא מים זורמים ועשבים וצמחים כתרופות מתוארת בהומור ומוחשית עד כדי שאנו מריחים את סירחון הביוב וקופאים מקור באמבט מי גשם.

השלווה שלהם קצרת מועד. אנו למדים על חייו של גיי'מי באדינבורג, הטיפוסים הנאמנים והמפוקפקים לצידו. קרובי משפחה שהיו ילדים והפכו בוגרים. קלייר חוזרת עם ג'יימי ללליברוך, ביתו ואחוזתו ופוגשת שוב את ג'ני אחותו ומשפחתו. רוחות מהעבר רודפות אחריהם ומערימות קשיים. אין רגע דל.

אנו אף פעם לא מפקפקים בג'יימי למרות שהוא נע בין סכנה אחת למשניה. הוא מתרה בקלייר שאולי היא לא תאהב את הגבר שהפך לאחר 20 שנה. תשובתה מביעה אמון ואהבה ללא סייג  ובכך הם מנסים להסביר את הנסיבות המיוחדות של חייהם יחד.  לקלייר לא היה קל לצידו של פרנק, בעלה במאה ה -20, בנישואים שהתפספסו והיא נאחזת בסיכוי לאושר באחד מסיפוריי האהבה הטובים שנכתבו.

הסצנה בה קלייר מראה לג'יימי תמונות מאבני הדרך בחיי ביתו בריאנה,   מרגשת במיוחד.

הסצנה בו היא מצילה אותו מזיהום לאחר שנורה בזרועו על ידי פניצלין שהביאה עמה, מצחיקה כשג'יימי חושב שהיא מרפאה אותו עם מחטים בישבן.

חלק שני של הספר- מסע מעבר לאוקיינוס,  יצא לאור בעברית בנפרד. בחלק זה הרפתקה רודפת הרפתקה  בשייט לקריביים במסע ההצלה של איאן אחיינו של גיי'מי.  אנו פוגשים טיפוסים מפוקפקים לרוב , חלקם מהעבר,  מחלות, הפתעות והאהבה והמשיכה בין קלייר, הלא היא  סאסנך הנוכריה וגיימי  פרייזר לוחם הרמות הסקוטי, לאחר 20 שנה רק מתעצמת ומעמיקה ויחד עם האמון ההדדי ביניהם מצילה אותם שוב ושוב מאסונות.

מסע בעקבות הזמן ומסע בעקבות האוקיינוס לוקחים אותנו למסע שכולו הרפתקאות, אקשן, רומנטיקה, מסתורין, היסטוריה ותופעות פרה נורמליות. סיפור רודף סיפור. הנופים עוצרי הנשימה של רמות סקוטלנד, צרפת ובהמשך גם האיים הקריביים. מתוארים כמעט כל גזע, מוצא אתני ותרבות. הסופרת מצליחה לבטא את המבטאים השונים כך שאנו כמעט שומעים אותם מדברים בדיאלקט המקומי שלהם.

לטעמי, ג'יימי הוא מסוג הגיבור הספרותי הרומנטי של כל הזמנים. מאוד אינטליגנטי, בעל כבוד, צנוע וענו, ישר, נדיב, אחראי, נחוש בדעתו ועוד ועוד. כל מה שאישה הייתה רוצה בגבר שלה.

העציב אותי בהיותו לבד במשך 20 שנה המפגשים הספורים שלו עם נשים היו עקב בדידות ותשוקה בסיסית. אף אחת מהן לא היו אהבת חייו ועדיין הרגיש מחויב לכבד אותן. כשקלייר חוזרת נדמה כאילו הלב שלו חזר למקומו הנכון כמו גם נשמתו והסיבה לחיות.

עם כל זה, חוש ההומור בספר נפלא. הספר נכתב בגוף ראשון כשקלייר וג'יימי המספרים דבר שמאוד מוסיף להומור. בסצינות בבית הבושת צחקתי בקול רם.

קלייר מאוד גיבורה חכמה ועצמאית אך לא בצורה מרגיזה. היא יודעת מתי ואייך להישען על ג'יימי. כל אחד מהם הוא סלע איתן עבור השני. היא אישה אוהבת וסלחנית. למדה רפואה בניגוד לרצונו של פרנק והייתה אמא נפלאה לבריאנה.

מדהים שאהבתם רק התעצמה ב 20 שנות פרידה. אהבתי את חוסר הבhטחון של כל אחד מהם אם הוא עדין מושך בעיני השני, הוא עם צלקות רבות נוספות, היא עם סמני מתיחה של לידה.

חיבת לציין שהגיבורים המשניים נהדרים אף הם ותומכים בסיפור לסאגה מלאה.

הסופרת עשתה מחקר מקיף על התקופה אך אינה מעיקה עם המון נתונים.

מומלץ בחום!!

תמונות:

 סדרת הטלוויזיה נכריה, על פי הספר באדיבות STARZ.

  https://www.starz.com/originals/outlander/featured

" סוף סוף מולי". פסקה לתחילתו של שבוע טוב

" סוף סוף מולי". פסקה לתחילתו של שבוע טוב. 

" אתה נראה נפלא" . "באמת? לא מפריע לך שכבר כמעט אין שערות"? 

"מה אתה מדבר, יש לך בלורית בדיוק כמו פעם. עדין בלונד. והעיניים טורקיז בוהק. דבר לא השתנה".

"בבלונד נזרק שיבה".

"העטים מזהב בכיס. בדיוק כפי שזכרתי".

"ילדונת, העניין הוא שאת לא השתנית. את אותה רויתקל'ה שראיתי בפעם האחרונה בגיל 20. זה היה חודש אחרי היומולדת שלך, אם אני לא טועה".

"אתה לא טועה אבא. אבל למה דווקא עכשיו? למה עכשיו אחרי כל כך הרבה שנים?".

" אין לי מושג. גם אני חיפשתי אותך".

"20 שנה אני מבקשת לחלום עליך ולא הגעת אפילו פעם אחת .גם כשהודיעו לי שיש לי שלישיה בבטן וצריך להשאיר רק שניים. רציתי שתחזק אותי וגם אז לא באת".

"הנה תמונות של הנכדים שלך. שירה ואיתמר. איתמר, הא? ברור.. ושירה על שם שיינדל סבתך ושטירל, סבתא של תמי".

"תמי", לחש. "הכול את זוכרת, אמר בהתרגשות. אייך לא זכיתי לכל  זה. נשארתם לבד, בלעדיי".

"יש לי עדין חלק מהבגדים שלך, ועשינו עבודת שורשים כך שהילדים יודעים עליך הכול. ביקרנו במשרד שלך ואחיך היה פה לבר המצווה.

אבא, דמעה? מה , מאושר? אבל מעולם לא בכית, חוץ מהפעם ההיא שנחתת באמריקה אחרי שלא היית שם 15 שנה".

 "נכון , כשהייתי בחיים מעולם לא בכיתי.  רק שאמי נפטרה אבל זה היה לפני שנולדת.

ותמי? מה אתה"?

"היא פה. תמיד לצידי, הסבתא המדהימה בעולם".

ו..נשארה לבד?", שאל עם אותה הרמת גבה. אותו חיוך מצודד.

 "כן אבא. מעולם לא רצתה מישהו אחר. עד היום רואה רק אותך כבעלה. החיוך השרמנטי שלך לא השתנה".

אני מרגישה שעוד מעט אתעורר. "אל תלך. עוד קצת. אתה מבטיח שזו לא הפעם האחרונה. חיכיתי 20 שנה. היו ימים שכעסתי עליך שנטשת אותי. שנים איומות.

אתה זוכר אייך רקדנו בחתונות פסה- דובלה. אתה ותמי הייתם מלכי הרחבה. בתור ילדה קטנה אני זוכרת את זה. כמו היום. הייתם שני נסיכים".

אבא שלי, סוף סוף עמד מולי והזמן אצלו עמד מלכת. איזה לילה.

המעיל, השמלה ומעיל השמלה. כיצד קייט הפכה למלכה ההריון- סטייל העולמית!

מזל טוב, נולדה נסיכה!

יתכן מאוד שרק אני ועוד קומץ רגשניות הזילו אתמול דמעת התרגשות יחד עם האומה האנגלית כשהדוכס והדוכסית מקיימברידג' התברכו בתינוקת קטנטנה, בריאה ויפה. הם עזבו את בית החולים סט. מרי ונסיכה חדשה בידיהם. הנסיך ג'ורג' הגיע להכיר ונופף לקהל כמו מקצוען כשהוא ואביו מתואמים בסוודרים כחולים.

קייט שלנו לבשה שמלת הדפס בלבן וצהוב בעיצובה של ג'ני פקאהם, המעצבת הבריטית האהובה על קייט שאף עצבה את שמלת התכלת שלבשה לאחר לידת הנסיך ג'ורג' , ושילבה עגילי פנינה ונעלי עקב בגוון קרם.

הסגנון של קייט אלגנטי כתמיד, משקף את תפקידה אך גם צעיר ומסוגנן. גזרתה ארוכה ואלגנטית, מותניה צרות, רגליה חטובות.המלתחה תוססת, מתואמת היטב, וכל כך אסתטית לעין.

Emilia Wickstead coat

ובכל זאת?

זה הכול בשמלה, במעיל או בשלוב של שניהם.

קייט הפכה לאייקון-מובילת אפנת ההיריון העולמית. 

בין אם היא ממחזרת שמלות של מעצבים אהובים עליה, או רוכשת שמלות בחנויות רשת, בת ה- 33 טועה לעתים נדירות והריון לא היה אופנתי כל כך מאז דיאנה. הביגוד שלה עוטף את הגוף, מחמיא לו, אינו מסתיר ההיריון אלא מתגאה בו, הצבעים בדרך כלל בולטים ואחידים, גרביונים אטומים או שקופים ונעלי עקב סגורות משלימים את המראה למעודן, קלאסי אך צעיר.

הלבוש של קייט יכול היה להיראות מבוגר אך האורך מעל הברך, הגזרות המדויקות, העקבים הגבוהים המשלימים, האביזרים, האיפור והחיוך הנצחי מעניקים מראה רענן הישר משדה פרחים אנגלי.

 

קייט מבקרת את סט הצילומים של דאונטון אבי, הסדרה האהובה עליה

המראות הבולטים בתקופת ההריון. אפשר לאמץ בחום גם לאחריו.

1.    צבעים חזקים.

מעיל המולברי

מעיל המאלברי , קולקציית סתיו/חורף 2014, באדום דובדבן בעלות של 1500 פאונד  שמש את הדוכסית לשני אירועים בהריון זה, בניו יורק ובלונדון.

המעיל, בעל הרכיסה הכפולה, פריט נצחי בגזרה קלאסית עם כפתורים כהים גדולים ובטנה בכחול כהה,  התאים לקייט אף לחודש שמיני בחייטות מושלמת.

למראה מושלם גרבונים שקופים, תיק הקלאץ', אף הוא של מאלברי ונעלי העקב של סטיוארט וייצמן.

אל תרוצו לחנויות , המעיל אזל ממלאי הרשת ברגע שקייט הצטלמה איתו לראשונה. 

2.    הנקודות.

המלחתה המלכותית שופעת מחלפות של אלכסנדר מקווין, ג'ני פקאהם, ג'ימי צ'ו, אך קייט שלנו לא פוחדת להוריד את המחיר. בביקור בבית חולים לילדים הופיעה בשמלת הריון ידידותית של ASOS  בעלות של 35 פאונדס בגזרת מעטפה ושרוול  3/4. באותו יום מלאי השמלה אזלה מהרשת.

3.    המראה המנומר

נמשיך עם מוטיב הנקודות אך הפעם מעולם החי, מעיל שנלבש מספר פעמים בהדפס נקודות דלמטיות ובעלות של 169 פאונדס של הובס. הגזרה עוטפת ומחמיאה, האורך מעל הברך, הגרבונים שקופים, הנעליים גבוהות וכהות והמראה קורן.

4.    כחול צי.

יותר מלכותי מזה? הופעה בקתדרלת סט. פול לאירוע הוקרה לכוחות באפגניסטן, לבשה שמלת מעיל טרפז בעלות של 650 פאונדס בעיצוב המעצב הבריטי ביולה.  אתר המעצב כתב שהשמלה מתאימה לחתונת חורף.  קייט התאימה כובע אלגנטי נוטה מסאטן כחול ופרפר והעקבים גבוהים.

5.    שמלת חולצה

בחודש שישי קייט בשמלת חולצה של הובס בעלות של 50 פאונדס. קשה להאמין שהיא בהריון. אין לה צורך לרכוש שמלות ייחודיות להריון ולובשת הכל.

6.    אלוהים בפרטים הקטנים.

שמלת מאדרסון בעלות 450 פאונדס שקייט לבשה לאירוע הרשמי הראשון השנה, אזלה מיד עם הופעתה. באתר החברה נאמר ששמלת "נעמי" משדרת סגנון ה 60.  יש להם קולקציות מוכנות ללבישה וידועים בבגדי הריון. מראה ה A  משדר תחכום, ומושלם עם מכפלת וכיסים בטוויד צרפתי.

7.    לבישה חוזרת של שמלה אהובה

קייט לבשה בניו יורק את שמלה הערב של ג'ני פקהאם בפעם השלישית. השמלה, שערכה 2000 פאונדס, עשויה ממשי בגוון פטרול ובעלת מחשוף V עמוק מלפנים. הכתפיות משיפון חושפות כתפיים. קייט הופיעה אתה לראשונה בפברואר 2014 בגאלה חגיגית בנשיונאל פורטרייט גאלרי בלונדון.

8.    כסף נוצץ למשחק כדורסל

קייט בחרה מעיל של טורי ברץ' בעלות 515 פאונדס במשחק כדורסל בניו יורק. המעיל משולב כותנה וצמר בוקלה עם חוט מטאלי. קייט חובבת ידועה של טורי ולבשה שמלת זיג זג שלה בסיור מלכותי באוסטרליה וניו זילנד בשנה שעברה.

9.      אדום

מעיל של L.K.BENNETT

שמלה של קתרין הוקר

מעיל של ארמאני

קייט זוהרת באדום בהופעה רשמית בבית חולים לילדים. השמלה המדהימה של המעצבת קתרין הוקר בעלות 380 פאונדס. קייט חובבת המעצבת זמן רב לפני שהפכה חלק מבית המלוכה והקשר ביניהן רב שנים. ובאדום אחר, מעיל של ארמאני ושל L.K.BENNETT.

10.  משלבת פריטים מרשתות אופנה ומעצבי על

שימו לב כיצד קייט משלבת חלק עליון של הובס עם חצאית של ג'ני פקאהם לאירוע צדקה. היא לא כפופה למוסכמות ונהנית לשלב ולשחק. את החולצה האלגנטית בטקסטורת קרפ ונקודות בגזרת פפלום מחמיאה ציותה עם חצאית בגוון כחול צי בגלים של משי וסאטן.

11. מכנסי הג'ינס, הסקיני, חולצות הפסים, הבלייזר הקטן ונעלי עקב הרוקי.

ספורטיבי, מחויט, מראה לא מחייב אך מסודר היטב. לאירועים לא רשמיים אך עדין דוכסית. מזארה ועד ראלף לורן. מתאים לכל מקום וכל זמן.

דוגמאות נפלאות נוספות של מעילים, שמלות ושמלות- מעיל 

המשולבים בנעלי עקב, גרביונים ותיק תואמים ומעל לכל 

החיוך!!

St-patricks-day-catherine walker coat

Erdem

Alexander McQueen

מבקרת את הסט של דאונטון אבי

הובס

מעיל טרה ז'רמון

Erdem

Alexander McQueen

Alexander McQueen

Alexander McQueen

טמפרלי

מאלן בירגר

MaxMara

Moloh

Orna Kiely

אמיליה וויקסטד

\

מעיל של  סרפין

מצפות לנו שנים של בגדי נסיכות קטנות שיהפכו לבגדי נסיכות גדולות. האם זו תהיה אליס , דיאנה או שם אחר. 

יהיה לנו הרבה ורוד, דובדבן, כחול צי, תכלת מלאכי, נקודות, תחרה, נעלי לק, תלתלי זהב או מחלפות חומות.

נאחל בריאות לקטנה, לאם ולכולנו רק אושר ובשורות טובות.

שלכם בסגנון והשראה,

רוית

מותגים ומעצבים האהובים על קייט-

Top Shop-  Max Mara- Zara- REISS – Stuart Weitzman –Whistles – Warehouse – John Lewis – L.K. Bennett – Issa –Jenny Packham – Katherine Hooker – Alexander McQueen – Diane Von Furstenberg –Joseph – Temperley London-Tory Burch- Seraphine-

תמונות-

http://www.express.co.uk/life-style/style/571901/Kate-Middleton-pregnant-maternity-looks-top-10-best-dressed-baby-bump

http://www.usmagazine.com/celebrity-style/news/shop-kate-middleton-buttercup-dress-royal-baby-reveal-201525#ixzz3Z300YOFs 

http://www.usmagazine.com/celebrity-style/news/shop-kate-middleton-buttercup-dress-royal-baby-reveal-201525#ixzz3Z2zlX6Bp 
 

http://www.usmagazine.com/celebrity-style/news/shop-kate-middleton-buttercup-dress-royal-baby-reveal-201525

http://www.etonline.com/media/video/prince_william_and_kate_middleton_introduce_royal_baby_girl-163845/index.html

http://www.usmagazine.com/celebrity-style/pictures/kate-middletons-chic-second-pregnancy-looks-20141011/42024#ixzz3Z30NcXNA