"אור בוקר ראשון", נפש נשית במוחו של גבר. מאת פאביו וולו.

אור בוקר ראשון
פאביו וולו. 2012.

מאיטלקית: מונה גודאר. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 2015.

"הספר אור בוקר ראשון" מחולק לשניים.  לרגעים שהוא ספר־ יומן, המגולל את מחשבותיה הכמוסות של הגיבורה, הלנה, ולעיתים הלנה פונה אלינו, הקוראים, ישירות ומספרת לנו את קורותיה. היומן וה'עכשיו' אט אט מתאחדים.  המחבר, פאביו וולו, מצליח לשמור על מתח סביב שאלת גורל היחסים בין הלנה לבין בעלה, פאולו  ולאן פניה מועדות.

הלנה חיה במלאנו יחד עם פאולו ואין להם ילדים. שניהם עובדים ומרוויחים יפה, אבל מנהלים אורח חיים משמים למדי. מדי פעם בפעם הם יוצאים לחופשה משותפת, ובשבתות הם הולכים לפעמים לאכול ארוחת צהריים בבית אמו של פאולו. הלנה שונאת את הארוחות הללו, שבהן מעירה לה חמותה הערות גועליות. הם פוגשים שם את אחיו הגדול של פאולו, רווק שבשום אופן אינו חפץ ביחסים קבועים עם בת זוג אחת ויחידה. האח מעיר הערות אירוניות, מורד בשתלטנותה חסר המעצורים של אמו ולא מוכן להתפשר על חיים משעממים וצייתניים כמו אלה של אחיו וגיסתו. האם היא מהסוג שקונה תחתונים דרך קבע לילדיה הבוגרים ולא חוסכת בהערות קנטרניות.

הלנה לא מרוצה מחייה, ומקריבה עצמה כדי ליצור מחויבות ושביעות רצון מצד בעלה. היא ניסתה פעמים רבות להסב את תשומת לבו של פאולו אליה, אבל הוא שקוע בשלו. דומה שחייהם מתנהלים זה לצד זה: אם הלנה מנסה לשתף את פאולו במה שעובר עליה בעבודה, לדוגמה, היא מיד נהדפת בסיפורים מצדו, שמגלים שאין לו שום עניין בדבריה. הוא אינו מקשיב לה, אלא מעדיף להשמיע את קולו. היום שלו תמיד יותר קשה. חיי המין שלהם הולכים ודועכים. לאט לאט מתפתח בהלנה ריק רגשי שמשתוקק להתרחשויות אך היא אינה יוזמת אותם. הם רדומים. 

באחד הימים במסגרת העבודה היא פוגשת גבר יפה תואר. הוא יוזם קשר ואחרי כמה היסוסים מצדה נוצר ביניהם קשר מיני עז, שהולך ומתחזק. נראה כאילו בקשר הזה היא מנסה לפצות את עצמה על שנות הבדידות והאכזבה לצד פאולו המשעמם. התיאורים בספר במפגשים ביניהם הולכים ומתפתחים , משכנעים וארוטיים.  כשהלנה שבה הביתה היא מסרבת לדבר עם פאולו, לשמוע אותו, ומובן שהיא גם לא חולקת אתו את חוויותיה   אותן היא חולקת ביומן.

הלנה והגבר שפגשה (שמו לא נזכר אפילו) עוסקים אך ורק במין. הם לא יוצאים לבלות ביחד, יש ביניהם שיחות מאוד מינימליות, שבהן מבהיר הגבר שאין לו עניין ביחסים משמעותיים. הם לא מאוהבים, הם לא מתכננים עתיד משותף, אפילו לא בטווח הקצר מאוד. בעלה של הלנה הוא תעודת הביטוח שלהם מפני מחויבות, אלא שגם תעודות ביטוח עלולות להוכיח את עצמן כבלתי יעילות.

לאחר השלב הראשון של פעילות מינית מספקת מתחילה האידיליה הזאת להתפוגג, בעיקר משום שרגשותיה של הלנה, כצפוי,  מתעוררים והיא חשה שהיא רוצה בהתפתחות של הקשר. אבל בן זוגה מתגלה במידה רבה מאוד כאדם הדומה בעצם לבעלה: הוא אמנם בעל חשק מיני מפותח יותר, אבל עולמו הרגשי, ובעיקר, כך נראה, בכל הנוגע ליחסיו עם הלנה, נותר מוגבל למין ולמין בלבד. לתסכול הזה מצטרפת העובדה שהלנה מוצאת בחדר האמבטיה שלו תיק איפור ששייך לאשה אחרת. היא לא מעיזה לשאול אותו של התיק ןזרע הקנאה מתחיל לחלחל. תיאור האופן שבו הגיבורה מביאה על עצמה במעשיה את מה שהיא יראה ממנו יותר מכל הוא משיאיו היפים של הספר, כך גם רגעי השיא בהתמודדות מול בעלה.

מה יהא על הלנה ועל מערכות היחסים שהיא מנהלת? האם היחסים מחוץ לנישואים יעוררו את הקשר בינה לבין בעלה? ואולי לוולו יש מסר אמיתי, שנוגע לזהותה של אישה ולמקומה בעולם הזה במנותק מיחסיה עם גברים? התשובות לשאלות הללו נמצאות בספר, אבל מאחר שציר המתח של העלילה נבנה סביבן, אשאיר אתכם לגלות בעצמכם.

הספר מסופר בגוף ראשון מנפשה של אישה אך הסופר שמנסה להשמיע את קולה הוא גבר. האם הוא מצליח לפענח את הנפש הנשית, האם הוא משקף הלך רוח נשי וקול נשי ולא רק קול גברי שכתוב בלשון נקבה? זו שאלה פתוחה שנתונה להרבה חוות דעת ואינטרפרטציות. חשתי בחוסר עקביות. לעתים השתכנתי ולעתים שמעתי קול גבר מאחורי הדברים. אך הבחירה של וולו היא בחירה נכונה, ולו רק מנקודת המבט המסחרית: גבר שמנסה להשמיע קול של אישה הוא תמיד להיט בעצם העניין שהוא יוצר סביבו, וכזה כנראה הוא גם "אור בוקר ראשון".  

מעניין שהגיבורה שלנו מנסה למצוא את כוחה וקולה דרך קשרים עם גבר אך, מבלי לקלקל לקוראים, מוצאת את הכוח הפנימי שלה גם בתוכה מבלי תלות בו. 

ספריו של וולו הם רבי מכר לא רק באיטליה אלא בכל העולם, וחלקם עובדו לתסריטים שנהפכו לסרטים וגם הם זכו להצלחה. 

הספר עטוף בעטיפה מסקרנת, והוא כתוב בחן רב, שלא לומר, בחן איטלקי רב, וחוש ההומור לא נפקד. אהבתי את האחווה והידידות הנשית עם חברתה הטובה קרלה את הנאומים על הריבות המגעילות של אמו של פאולו ואת הביטחון שאט אט מפתחת הלנה שמשפיע על התנהלותה בעבודה. 

אפרופו עבודה.. הציטוט שנשאר עמי אינו לקוח מהעלילה המרכזית אלא למול קולגה טרחן הרומז לה לאורך תקופה שאת מקומה המרכזי והפרויקטים שהיא מקבלת בעבודה הם כי שכבה עם מישהו ולא בזכות כישוריה:

"זה לא איום, זו הבטחה. אני מבינה שקל לך יותר לקבל את זה שהבוס נותן לי פרויקטים כי שכבתי אתו ולא בגלל שאני מוכשרת. רק גבר מטומטם כמוך יכול לחשוב ששכבתי עם מישהו כדי לעבוד. ביום שאני אחליט לפתוח את הרגליים שלי מתוך אינטרס, תאמין לי , אני אעשה את זה כדי להיות בבית ולא כדי לקום בשבע בבוקר"...

אלמותי!

Prime Luci del Mattino/ Fabio Volo