תמיד היינו רביעייה..סיפורונצי'ק מאת רוית

לימוזינה. איך יכולתי לחשוב אחרת. היה ברור שזה מה שהם ישלחו. "היי בראד, היי אמילי". יצאנו לדרך. שעה נסיעה לפחות. הלוויה מתחילה ב 1300 בצהרים.

אבא של חברנו הטוב ייטמן בעוד זמן קצר. בוודאי שנהיה שם אתו. תמיד היינו ארבעה. בראד פותח את הבאר. וודקה לימון וקרח, מישהו? כולנו מהנהנים. כוס ראשונה. מוסיקה של "שיקאגו" ברקע. כולנו מזמזמים. התנועה זורמת לא רע. עוד לימוזינות נראות משני צדי הדרך. אנו לא היחידים. טוב הוא היה המושל של ויסקונסין, לכל הרוחות. כל אחד חייב להראות עצמו בלוויה.

רק אנו הכרנו את האדם האמתי. הוא לא היה אבא טוב לדילן. אדם קשה שדרש מכולם אך מעולם לא החזיר לו אהבה.

כוס שנייה. אמילי, בראד, דילן המסכן ואני, סאני. כולם חשבו שיהיה משהו בין דילן לביני אך  היינו חברי נפש עוד מהחטיבה. בראד, המתבוסס בלימודי משפטים כי ככה זה במשפחתו, פולט, "אתם יודעים שהוא כבר לא איתה". בגדה בו על השנה הראשונה לנישואין. ככה זה כשמתחתנים עם מלכת הכיתה שחושבת שהכול מגיע לה. עכשיו המכשפה, שעינתה אותי 4 שנים , סוף סוף תמצא עצמה בלי כלום. זבל לבן. אייך רציתי אותה, אידיוט שכמותי".

"לא רק גברים אוהבים נשים שמתעמרות בהם", צייצה אמילי, כבר מבוסמת במצב מתקדם. "גם לי היה אחד כזה בשנה הראשונה בקורנל. עוד אחד עם אבא מפורסם שחושב שמגיע לו הכל".

עשיתי עצמי מקשיבה אך הפלגתי במחשבותיי לעבר דילן. בגדה בו. נפרדו?  לוויה זו הזדמנות לגלות לו מה באמת הרגשתי? אולי אחרי שידע ירצה לקבור גם את עצמו.

התנועה הולכת ונעשית כבדה.  לימוזינות מכל עבר. מה זה, מכל רחבי אמריקה? היינו צריכים להגיע לפני שעות, אם כך.
כוס שלישית. "אולי נוותר? מה רע בלימוזינה".  "דילן לא ייסלח לנו, בראד.  תמיד היינו רביעייה. נכון שלא התראינו שנתיים אבל אנו עדין רביעייה".

כוס רביעית. ירדנו מהפסים. כולם יראו שאנו שתויים. מדוע? למה התחלנו עם זה. בראד מוזג מים לכולנו. "ננסה להתאפס".

נרדמנו? "תתעוררו. חייבים למצוא את המקום. הגענו בזמן. רוצו."

אף אחד מאתנו עדין לא חי את החלום שלו אבל האם באמת כל כך רע? או שמא המחשבה לו היינו נשארים יחד ולא מתפזרים לכל קצוות הארץ כואבת לנו.

יתכן שלא הרגישו שאיחרנו בין אלפי אנשים. אנו מתקרבים לדילן. "טוב שלפחות הגעתם. לזקן לא מגיע אבל הייתי הורג אתכם לו השארתם אותי עם זה לבד". התחבקנו כולנו והרגשנו שוב בני עשרה מלאי תקוות וחלומות. דילן קרב אלי. חבקנו אחד את השני  זמן טיפה מדי ארוך. "אני צריכה לדבר אתך", לחשתי באוזנו. הוא חייך אלי . "עמדי לצידי".  הרגשתי את ידו החמה אוחזת בכף ידי.  

בסגנון והשראה,

רוית